קרובים רחוקים / דניאל גורדיס

קרובים רחוקים

הקרע בין יהודי אמריקה לישראל

דניאל גורדיס

מאנגלית: יוסי מילוא

כתר, 2022 | 259 עמ'

מערכת היחסים בין שני הריכוזים היהודיים הגדולים ביותר בעולם כיום, ישראל וארה"ב, נמצאת במשבר – על כך דומה שאין עוררין. אך מה גרם לקרע זה? מדוע וכיצד הקהילות היהודיות של מדינות שהן בעלות ברית ארוכת שנים הנמצאות בקשרים הדוקים דווקא מתרחקות זו מזו ככל שחולפים הימים?

בשאלה זו קיימת נטייה – טבעית אולי – לחפש את התשובה בנקודה או באירוע מהזמן הקרוב שהרחיב את הקרע. חלק יתלו את השבר ביחס השלילי כלפי הקהילות היהודיות הלא-אורתודוקסיות בישראל, לאור העובדה שקהילות אלו מהוות רוב בקהילה היהודית האמריקנית. המהדרים ירחיקו עד מלחמת ששת-הימים וסוגיית השלטון הצבאי של ישראל על אוכלוסייה זרה כגורם המפלג, עקב היותה של רוב יהדות ארה"ב משויכת לצד השמאלי של המפה הפוליטית.

נושא זה  מעסיק רבות גם את דניאל גורדיס. גורדיס עצמו חי כבר שנים על התפר המדובר. כיהודי שעלה לארץ מארה"ב, אך רבים מעיסוקיו עדיין נמצאים באמריקה הצפונית, הוא הרבה לעיין בנושא זה גם במאמריו העיתונאיים (בשתי הארצות) ובספרים פרי עטו. בספרו החדש הוא טוען כי המנסים לאתר את רגע השבר בנקודה או מעשה זה או אחר מחמיצים את העיקר. הם מתבוננים בנבטי המחלוקת הבוהקים בטל על פני הקרקע, אך אינם משכילים לראות את השורשים העמוקים שהם לוז המחלוקת ואשר מהם היא שואבת את חיותה.

לטענתו, "המתחים בין יהודי אמריקה לציונות של הזרם המרכזי צפו ועלו כבר בשנות העשרים של המאה העשרים, זמן רב לפני קום המדינה היהודית". למעשה, "ימיו של הסכסוך בין שתי הקהילות כמעט כימי הציונות הפוליטית עצמה" (עמ' 21). הטיעון של גורדיס איננו שעלינו להאריך את טווח הזמן שבו אנו מחפשים את האירוע או המדיניות שהחלו לפרום את התַכּים בין יהדות ישראל ליהדות ארה"ב – אלא שאם נרחיב את נקודת המבט שלנו, נבין כי החיפוש מיותר. זאת מפני שהמחלוקת בין יהדות ישראל ליהדות אמריקה אינה על מדיניותה של מדינת ישראל. "לא מה שישראל עושה עומד בלב הבעיה, אלא מה שהיא" (עמ' 181).

כלומר, לא מחלוקת על מדיניות, אלא על מהות. על מהותה של מדינת ישראל, ואולי של היהדות בכלל.

עיקר הספר מוקדש להוכחת הטיעון ולניתוח המחלוקות המהותיות בין ריכוזי היהדות השונים. גורדיס מזהה ארבעה סלעי-מחלוקת עיקריים: יהדות אוניברסלית או פרטיקולרית; קיום אידיאלי או משוקע בהיסטוריה (או בפישוט מה: האם ראוי שיהודים יפעילו כוח ושררה); אתניות או אורח חיים (או בניסוח אחר, היהדות כלאום או כדת);  דמוקרטיה ליברלית או אתנית (מקבילה לשאלה "מדינת היהודים" או "מדינה יהודית").

ההפרדה בין הנקודות אינה מוחלטת, ולמרות החלוקה הברורה לפרקים, פעמים רבות זולגות המחלוקות זו לתחומה של זו. בפרק המוקדש לשאלת היהדות כעם או כדת, למשל, מוצג הצורך של צה"ל להתגונן מפני הסתערות של אוכלוסייה אזרחית על גדר המערכת כמעיד על ההבדל בין יהודי ארה"ב ליהודי ישראל במישור זה (עמ' 144–145), אך עולה מתוכו כמובן גם הפער בין קיום יהודי אידיאלי המנותק ממאורעות היומיום לבין קיום יהודי משוקע בבוץ של ההיסטוריה האנושית, על מאבקיה ואילוציה.

את שני הפרקים האחרונים מקדיש גורדיס לאפשרות להפך את המגמה, ולהביא לקירוב ושיתוף פעולה מפרה בין יהדות אמריקה לישראל. בראשון מבין השניים הוא מראה מה כל אחד מהצדדים מפסיד מהמצב הנוכחי, ואילו אפשרויות והזדמנויות הוא יכול להרוויח מקשר עם הקהל האחר. בשני, הוא כבר מנסה להציע תרופה ולהתוות דרך לאיחוי, או לפחות ליצירת שיתוף פעולה הדוק ופורה.

לאור הטענה המרכזית של הספר, שלפיה המחלוקת עקרונית ביותר ונסובה על עצם המהות של מדינת ישראל, ולא על פעולה או מדיניות כזו או אחרת, נראה כי דיבור על פתרון יהיה יומרני במיוחד – וגורדיס אינו נופל במלכודת זו. "הפערים עמוקים מכדי להתיימר שיש פתרון כזה, יסודיים מכדי 'להנדס' פתרון. כששורשי המחלוקת עמוקים כל כך, פתרונות מוסדיים אינם עושים את העבודה" (עמ' 215).

מה מציע גורדיס אם כן? התשובה אינה ברורה דיה. הוא מסכם את דבריו בקביעה כי "שום פתרון לא יפעל חוץ מיחסים כנים, עתירי קשיים ובעיות. שתי הקהילות היהודיות הגדולות בעולם חייבות לכייל מחדש את ציפיותיהן זו מזו… הכרת השבר ביחסים האלה, אם בזכותה נלמד מה מניע את הקהילה האחרת, יכולה אולי להיות המפתח להתקדמות בתהליך איחוי שהיה אמור להתחיל זה כבר" (עמ' 220). תשובה זו נשמעת מעט תמוהה לאור הטענה כי מדובר במחלוקות עמוקות, ולמעשה אולי בתפיסות שונות לגמרי של היהדות.

נקודת חולשה נוספת בספר נוגעת דווקא לטיעונו המרכזי של גורדיס. אף שהוא טוען למחלוקת עקרונית ועמוקה בין יהדות ארה"ב ליהדות ישראל, הרי לאורך השנים היו – וגורדיס, ביושר, מציג זאת בהרחבה – שיתופי פעולה פוריים מאוד בין הקהילות, או לפחות בין חלקים מסוימים בהן, ובעיקר תמיכה גדולה של יהדות ארה"ב בישראל. אם המחלוקת כה עקרונית, כיצד נוצרה תמיכה זו מלכתחילה?  אף שישנם הסברים אפשריים לסתירה זו, גורדיס אינו מתייחס אליה במישרין, דבר שמוביל לבלבול מסוים במהלך הספר, ומותיר את הקורא לנחש לבד כיצד הדברים מסתדרים אם בכלל.

בסופו של דבר, הספר מציע תזה מעניינת המהווה שינוי פרדיגמה בהבנת יחסי יהדות ישראל וארה"ב. גם אם אינה חפה מבעיות, היא מנומקת היטב ויש לה בסיס איתן, ולפיכך כדאי להיחשף אליה. את ההחלטה אם לקבל אותה (ובאיזה אופן) אשאיר בידי הקורא. אם ניתוחו של גורדיס נכון, הקרע עמוק משחשבנו, ודורש טיפול עמוק במיוחד.