מדריך האימפקט לשמרן המבולבל

השקעות אימפקט הן מהתופעות הכלכליות הצומחות ביותר בעולם כיום. במקום להזניח את הזירה הזו ולהותירה לשמאל הכלכלי והאידיאולוגי, מוטב למנף אותה

לימין השמרני בישראל נטייה לזהות באיחור ניכר את מוקדי הכוח בחברה. הוא מתקשה לזהות את האפיקים המובילים לצומתי קבלת ההחלטות ואת הכלים שבסיועם ניתן למנף את נחישותו ולממֵש את ערכיו. שוב ושוב הוא מאחר להבין היכן נמצאים הכוח וההשפעה וכיצד ניתן להשתמש בהם. בשלהי שנות ה-70, לאחר "המהפך", התקשה הימין להבין את הכוח הטמון בפקידות הציבורית. בגין התעקש להשאיר את פקידי מפא"י בתפקידם, במקום לאמץ את המודל האמריקני שבו עם חילופי שלטון ממנה המנצח פקידות התואמת את ערכיו כדי שתממש אותם במקום שתכשיל אותם.[i] בשנות ה-80 התמהמהה הציונות הדתית להבין את מקומה של התקשורת כמוקד כוח המעצב את דעת הקהל ומשפיע על הפוליטיקה; מה שהוביל את אורי אורבך לכתוב את מאמרו המפורסם "הטובים לתקשורת",[ii] שבו תיאר כיצד הציונות הדתית שלחה את מיטב בניה לשירות קרבי אך הפקירה את החזית התקשורתית. בשנות ה-90 כתב הרב יואל בן-נון את מאמרו המכונן "לא הצלחנו להתנחל בלבבות",[iii] שבו תיאר כיצד תנועת ההתיישבות שגתה כשסברה כי מה שיקבע את גבולות המדינה הוא הבנייה בשטח – ולא השכילה להבין בזמן את כוחן של החברה והתרבות בהשפעה על הלך הרוח הפוליטי.

גם בעשורים האחרונים ממשיך הימין לזהות באיחור מוקדי כוח שונים ואת הפוטנציאל הגלום בהם. הדברים נכונים כלפי הבנתו המאוחרת של הימין בדבר כוחה של החברה האזרחית שעד לפני שני עשורים נשלטה כמעט באורח בלעדי על ידי ארגונים ועמותות אידיאולוגיות מהצד השמאלי של המפה הפוליטית.[iv] הוא הדין להבנתו המאוחרת של הימין בדבר חשיבותה של הוועדה לבחירת שופטים והכוח הגלום בה לעיצוב פני מערכת המשפט הישראלית.[v] ייתכן שהדבר נובע מזהירות שמרנית שאינה ממהרת לפעול קודם שהיא מבינה את השלכות מעשיה, ואפשר שאין זו אלא שאננות הנובעת מהרוב המוצק של הימין בפרלמנט הישראלי. כך או כך, במקום לפקוח את עיניו ולחפש אפיקים יעילים נוספים למימוש האידיאולוגיה – הימין השמרני נופל שוב ושוב לאותו בור.

מאמר זה מבקש להציג בפני הימין השמרני בישראל כוכב עולה בשמי החברה אשר עתיד להיות גורם משמעותי בממשק שבין הממשלה, המגזר הפרטי והמגזר השלישי; כוכב ושמו "השקעות אימפקט". מדובר בהשקעות המניבות רווח כפול: כבכל השקעה מוצלחת מקבלים המשקיעים רווח כספי, אך בהשקעות ממין זה הרווח נובע ממוצר או שירות בר-מדידה המתמודד עם בעיה חברתית או סביבתית שעד כה טרם נפתרה. כך ניתן לזקק את התגמול לשורת רווח מספרית נוספת: חברתית או סביבתית. סקטור השקעות האימפקט עתיד לשנות במידה ניכרת את החלוקה הקלאסית בין השקעות ממשלתיות, פילנתרופיה והשוק החופשי; וכתוצאה מכך הוא עתיד להעניק כוח רב למי שישכילו להשתמש בו ולאפשר להם לממֵש את האידיאולוגיה והערכים החשובים להם. בניגוד לעבר, הפעם לא מאוחר לקפוץ על העגלה: תחום האימפקט החל לצבור תאוצה רק בשני העשורים האחרונים, ובישראל הענף עודנו בחיתוליו. בשלב זה – כפי שעוד נראה להלן – מרבית מיזמי האימפקט מקדמים אג'נדה המזוהה עם השמאל הפרוגרסיבי; אך אם ישכיל הימין השמרני בישראל לאמץ כלי זה בהקדם, תיטה הכף ותמונת המצב תתאזן.

איור למאמר של בלומנטל ורוזנמן. איור: מנחם הלברשטט
איור: מנחם הלברשטט

אימפקט: דרך אחרת לתת

בשנת 1998 סיימה אורית שטראוס את שירותה הצבאי. כמו ישראלים רבים, היא החליטה לטוס למזרח לטייל ולנקות את הראש קודם שתתחיל במֵרוץ החיים. בעקבות המלצה של חבר משפחה, החליטה שטראוס להתחיל את הטיול שלה בכמה חודשי התנדבות. שטראוס טסה לגבול תאילנד-בורמה (מיאנמר) כדי להתנדב במחנות הפליטים של בורמזים שברחו מהשלטון הצבאי האלים בארצם. שטראוס תכננה להתנדב במחנה הפליטים חודשים בודדים ולהמשיך לטייל, אך נותרה בו לבסוף למשך שנה שלמה ולימדה שם אנגלית.[vi]

חוויה מכוננת זו נותרה בראשה של שטראוס, והזיכרונות מתקופת ההתנדבות ליוו אותה גם במשך 15 השנים לאחר מכן. ב-2014 החליטה שטראוס לעזוב את עבודתה כעורכת דין במשרד הרצוג-פוקס-נאמן ולשוּב לאהבת נעוריה – עולם ההתנדבות במדינות מתפתחות. אך שטראוס מצאה עולם שונה מאוד מזה שהותירה מאחור. בעקבות הביקוש ההולך-וגובר של צעירים מערביים להתנדב במהלך טיוליהם בעולם, נוצר ענף תיירותי חדש של "תיירות התנדבותית". בעולם המתפתח קיימים עשרות אלפי עמותות וארגונים קטנים המנסים לסייע לקהילות מקומיות, אך לרובם אין האמצעים והיכולת הנדרשים ליצירת קשר עם עשרות אלפי הצעירים המערביים המעוניינים להתנדב. לחלל זה נכנסו חברות התיירות שהחלו לשווק "חבילות התנדבות": תמורת כמה אלפי דולרים הן יטיסו אתכם למדינה מתפתחת ויקַשרו בינכם ובין ארגוניים מקומיים. כך הפכה ההתנדבות למוצר מותרות, ומרבית הכסף הועבר למתווכים במקום לארגונים עצמם.[vii]

כדי להתמודד עם התופעה פנתה שטראוס לאלון אליש וגיגי לוי-וייס; ויחד הם הקימו ב-2015 את GivingWay, מיזם אימפקט שנועד לקשֵר בין מתנדבים ובין ארגונים הזקוקים להם. שטראוס וחבריה יכלו להקים את המיזם כעמותה – לאסוף תרומות שיסייעו להם לבנות אתר או אפליקציה פשוטה וכך לקדם את חזונם – אך אילו היו בוחרים בנתיב זה, היו נאלצים להתחרות עם המוני עמותות אחרות שכולן רוצות לעשות טוב ונאבקות על מאגר תורמים קטן. במקרה זה, היו שטראוס וחבריה נאלצים לחסוך בכוח אדם, בזמן, בפרסום, במחקר ובמשאבים אחרים הנחוצים לבניית הפלטפורמה – כדי לעמוד בתקציב התרומות המצומצם. מלבד זאת, מסתבר כי גם אילו היו מצליחים ביצירת המיזם, הם היו מתקשים מאוד לגדול ולצמוח בהתבסס על היצע התורמים המוגבל.

במקום זאת, החליטו שטראוס ושותפיה לבנות את GivingWay כמיזם למטרות רווח, ובמקום תורמים למשוך משקיעים – כאלה שישמחו לתת את כספם בתקווה למנף אותו ולהפוך לחלק מחברה מצליחה ורווחית. באמצעות ההשקעה הראשונית הצליחה GivingWay לבנות פלטפורמה מסוג marketplace, המדַמה שוק דיגיטלי שבו מתנדבים וארגונים נפגשים ומציגים את עצמם ואת ייחודם. GivingWay הפכה להצלחה מסחררת וכיום מעניקה שירותים ליותר מ-8,000 עמותות וארגונים קטנים ביותר מ-145 מדינות.[viii] בעקבות ההצלחה החלו לזרום ל-GivingWay עוד ועוד השקעות, והיא המשיכה לצמוח והחלה להפיק הכנסות. המודל העסקי של GivingWay כלל תחילה מכירת שירותים נלווים למטיילים, כגון טיסות וחדרי לינה, וכיום הוא מבוסס על גביית אחוז קטן מהתרומות שהארגונים אוספים דרך הפלטפורמה.

GivingWay היא דוגמה לחברת סטרטאפ שהשקעה בה נחשבת "השקעת אימפקט". למודל העסקי שהחברה מציגה שתי שורות רווח: שורת רווח עסקית-פיננסית, המתקבלת מהאחוז שהיא גובה בעבור חיבור בין התורם והעמותה; ושורת רווח חברתית המתבטאת בקידומן של אלפי עמותות קטנות ובינוניות באמצעות הנגשת משאבים (כגון כוח אדם והון) המאפשרים את פעילותן. ננסה להבין מאַין צמח מודל זה וכיצד הוא מעצב את פני השוק בארץ ובעולם.

השקעות אימפקט מצטיירות כמודל חדשני אולם כדי לעקוב אחר ראשיתו של התחום עלינו להרחיק עד המאה ה-18, אל שתי קהילות נוצריות אמריקניות: הקהילה המתודיסטית והקהילה הקווייקרית. באותן שנים החלו קהילות אלו לשקלל ערכים מוסריים ואידיאולוגיה דתית בהשקעותיהן דרך "סינון חברתי" של "מניות חטא"; כלומר, בניית תיק השקעות שלא יכלול מניות של חברות הפועלות בניגוד לאידיאולוגיה שלהן – ובכלל זאת חברות הימורים, טבק, אלכוהול או מניות הקשורות בעבדות.[ix]

מאז אותן שנים ועד אמצע המאה ה-20, נותרו ההשקעות החברתיות, האב הקדום של השקעות האימפקט, כצורת השקעה נדירה וממוקדת ששימשה תנועות דתיות ושמרניות. באמצע המאה ה-20 חלה תפנית חדה בעלילה, והצד השמאלי של המפה הפוליטית החל גם הוא להשקיע תוך שקלול ערכים ומתן דגש על אידיאולוגיה. ראשיתה של התופעה בשנות ה-60, כשסטודנטים וצעירים הנהיגו חרם צרכני וקראו לארגונים מוסדיים להחרים חברות שסיפקו כלי נשק במלחמת וייטנאם.[x] מאוחר יותר, בשנות ה-80, פסע הצד השמאלי צעד נוסף ופתח במהלך שתכליתו תמיכה בחברות המקדמות את אג'נדת המשקיעים. לצד סינון שלילי, הקובע במה אין להשקיע, החלו אפוא המשקיעים לחשוב אֵילו חברות ופעילות עסקית-רווחית רוצים היו לקדם. השקעות ייעודיות אלו נעשו דרך הקמת פורום להשקעות אחראיות בנות-קיימא (Sustainable Investment Forum, SIF) והשקה של המדד הבורסאי "דומיני 400" אשר עוקב אחר 400 החברות המצטיינות בהיבטי סביבה, חברה ואחריות תאגידית או בקיצור – ESG (Environmental, Social & Corporate Governance).[xi]

השינוי באסטרטגיית ההשקעה – מגישה שלילית של חרם וסינון לגישה חיובית של קידום אידיאולוגיה – הוביל לכניסה מסיבית של המגזר השלישי וקרנות פילנתרופיות להשקעות אחראיות. קרן רוקפלר, אחת הקרנות הפילנתרופיות הגדולות והחזקות בארצות הברית, הייתה מן השחקנים הראשונים שסייעו בפיתוח התחום וקידומו. הקרן חיברה קבוצה של פילנתרופים, משקיעים מהמגזר הפרטי ויזמים שיחד הטמיעו את המושג "השקעות אימפקט". מעבר לכך, שימשה הקרן כאינקובטור ל-GIIN (Global Impact Investing Network), ארגון גג הקובע את ההגדרות להשקעת אימפקט ואת הדרכים שבהן נמדדת שורת הרווח החברתי או הסביבתי ויוצר את יישור הקו בסקטור. נוסף על כך, ה-GIIN הוא מקור הידע המשמעותי ביותר בעבור תובנות שוק, מחקרים רוחביים, מחקרי עומק בתחום ועוד.[xii]

על פי ה-GIIN, השקעות אימפקט הן השקעות שתכליתן לייצר שינוי חברתי וסביבתי חיובי ומדיד לצד תשואה פיננסית. אם נבקש להרחיב במעט, להשקעות אלו שלושה מאפייני ליבה. (א) התכווננות (שורת רווח חברתי): על המשקיע לבצע את ההשקעה מתוך רצון לפתור בעיה קיימת. סינון השקעות או מניעת העמקה של כשלים אינם נחשבים אפוא להשקעות אימפקט. כדי לעמוד בפרמטר זה ישנו צורך להיות חלק מהפתרון. (ב) שאיפה לתשואות (שורת רווחת פיננסית): השקעות אימפקט אינן פילנתרופיה או מגזר שלישי. השאיפה להרוויח כסף מהפעילות היא מהותית ומרכזית בתפיסת העולם של משקיעי אימפקט ושל תומכי גישה כלכלית זו. לבסוף (ג) מודל מבוסס דאטה ומדידה: דרך עיצוב ההשקעה איננו יכול להיות מבוסס על תחושות ואינטואיציות אלא נדרש להתבסס על מידע והוכחות. השקעות אימפקט מדגישות עד מאוד את היכולת לכמת מידע, למדוד ולדווח – לא רק מידע על שורת הרווח הפיננסית אלא גם מידע על שורת הרווח החברתי או הסביבתי וגיבוי של אותו רצון טוב בנתונים המדגימים שאכן יתחולל – והתחולל – שינוי בהתאם למטרות שהוגדרו מתחילה. [xiii]

שלושת המאפיינים הללו אינם בלעדיים לעולם ההשקעות. כיום מתפתח שיח סביב מושג הנקרא "כלכלת אימפקט", המבקש להרחיב את סוג השחקנים והמוסדות הקיימים בזירה. כלכלת אימפקט פירושה מערכת כלכלית המכילה מנגנונים ומדיניות להשגת שורת רווח חברתית מדידה לצד מדיניות להשגת שורת רווח פיננסית.[xiv] כדי להשיג זאת, נדרש שיתוף פעולה של כלל הגורמים המנהלים קשרי גומלין במערכת הכלכלית: הרגולטור, המאפשר – ומעודד – שורת רווח חברתית לצד הרווח הפיננסי; חברות פרטיות קיימות המתומרצות למצוא פתרונות לאתגרים גלובליים הכלולים בתחום המומחיות שלהן; גופים פילנתרופיים שאותם מעודדים למציאת אפיקי הכנסה מפעילות ועיגון הטוב שהם מחוללים בעולם דרך מערכות מדידה וניתוח נתונים; ולא פחות חשוב, הלקוחות או הציבור, המתומרצים לשקלל סוגיות חברתיות במסגרת הרגלי הצריכה שלהם.[xv] השקעות אימפקט הן הזרז לגישה כלכלית חדשה זו, ולכן בחרנו להתמקד בהן. עם זאת, ההגדרה הבסיסית, השפה והתמריצים לביסוס הגישה רלבנטיים לכל הכובעים שניתן למצוא במערכת הכלכלית.

ברחבי העולם קיימים מאות אלפי ארגונים המבטיחים לפתור בעיות ולייצר שינוי חיובי. למען אותו רצון לעשות טוב, נאספות תרומות בהבטחה להפחית את הרעב העולמי, להוציא משפחות ממעגל העוני ולהציל צמחים וחיות מהכחדה. אך כשם שיודע כל מי שתרם לקידום מטרה פלונית שכזו, לא תמיד ברור עד כמה הועילה התרומה ליצירת השינוי הרצוי. ללא מטרות כמותיות מוגדרות ובנות מדידה, אפילו עמותות המתמחות בעשייה ממין זה נותרות עם הצגה של דוגמאות אנקדוטליות לטוב שהן מחוללות בעולם.

לעומתם, בהשקעות אימפקט מעורבים משקיעים למטרות רווח אשר מצפים – כמו בעולם העסקי – לראות ביצועים מוּכחים המשתקפים בתוצאות מוחשיות. מיזמי אימפקט נדרשים להציג שורת רווח חברתית או סביבתית ברורה ומדידה. יזמים, משקיעים, מנכ"לים ועובדים נדרשים להסביר מהי הבעיה שהם מבקשים לפתור, מה התחזית להיקף התיקון שהם מצפים לחולל, מהם יעדי הביניים שיובילו לאותו פתרון – ולבסוף להציג מדידה של אותם יעדים. צורת עבודה זו דורשת יצירה של מושגים, מודלים ושפה חדשה שעליה עמלים גורמים שונים ברחבי העולם בימים אלו ממש.

תחילה עלה הצורך במיפוי הבעיות שמבקשים לפתור. כיוון שמדינות שונות ברחבי העולם חולקות בעיות משותפות רבות, חברו יחד המדינות החברות באו"ם ופתחו בתהליך עיצוב יעדי פיתוח ממוקדי פעולה, קלים להפצה, מעוררי השראה ורלבנטיים ברמה הגלובלית. ועדה שבה נציגים מכלל המדינות אספה את דעתם של מובילי מדיניות, אנשי פילנתרופיה והמגזר השלישי, משקיעים ונציגים מהמגזר הפרטי – ובינואר 2014 הוגשה לעצרת האו"ם הצעה ל-17 היעדים לפיתוח בר-קיימא (Sustainable Development Goals, SDG). יעדים אלו משמשים כמסגרת או שפה לתיאור סוגיות גלובלית שמשקיעים או תורמים מבקשים לקדם בעזרת משאביהם ולתיאור הכשלים שארגונים או פרויקטים בתחום מבקשים לפתור.[xvi] כפי שכל ישראלי יודע, החלטות שמתקבלות בקונצנזוס באו"ם נוטות להיות בעלות אג'נדה שאינה בהכרח אובייקטיבית; ואכן מבט מהיר על רשימת היעדים עלול להרים לא מעט גבות שמרניות.

רשימת היעדים הינה: (1) מיגור העוני; (2) אפס רעב; (3) בריאות טובה ורווחה אנושית; (4) חינוך איכותי; (5) שוויון מגדרי; (6) מים נקיים ותברואה; (7) אנרגיה נקייה בת השגה; (8) עבודה הוגנת וצמיחה כלכלית; (9) תעשייה, תשתיות וחדשנות; (10) צמצום אי-השוויון; (11) ערים וקהילות מקיימות; (12) צריכה וייצור אחראיים; (13) שינויי אקלים; (14) חיים מתחת למים; (15) חיים על פני האדמה; (16) שלום, צדק וחוזק המוסדות; (17) שותפות להשגת היעדים.[xvii] כדי שלארגונים יהיו כלים לנסח מטרות מדויקות ומדידות פורטו 17 יעדי הפיתוח ל-169 מטרות ספציפיות וחודדו אף יותר בעזרת 232 אינדיקטורים ייחודיים המשמשים כיום כדרך להסביר, לאותת ולמדוד סוגיות ומטרות חברתיות וסביבתיות. מדו"ח ה-GIIN לשנת 2020 עולה כי אכן מסגרת עבודה זו משמשת את מרבית משקיעי האימפקט בשוק העולמי.[xviii]

אם נבחן יעדים אלו בפירוט, נראה שניתן לחלקם לשלוש קטגוריות: (א) יעדים ששמרנים ישמחו לתמוך בהם, כגון צמיחה כלכלית, תעשייה, תשתיות וחדשנות; (ב) יעדים פרוגרסיביים במובהק, כגון צמצום אי-שוויון, עבודה הוגנת ושוויון מגדרי; (ג) יעדים שהיחס האידיאולוגי אליהם תלוי בעיקר בדרך ליישומם, למשל מיגור העוני. האם העובדה שמרביתם המובהקת של יעדים אלה הם פרוגרסיביים או משויכים מבחינה היסטורית לשמאל משמעותה שתחום האימפקט אינו רלבנטי לשמרנים? נשוב לשאלה זו בהמשך.

כדי להשיג את שורת הרווח הכפולה, התפתחו לאורך השנים מגוון מודלים וכלים פיננסיים לניהול סיכונים וקבלת התשואות המבוקשות. כיוון שתחום השקעות האימפקט עודנו צעיר לימים, קיימים אתגרים בהתאמתן של חברות קיימות לתפיסת עולם חדשה זו. על כן, אפשר למצוא מנעד של מודלים – כאלה המצויים בשלב ה"סור מרע" וכוללים רצון להגיע בעתיד ל"עשה טוב", וכאלה הממוקדים ב"עשה טוב" כבר כיום.

השאיפה הטמונה ביצירת מודל השקעות אימפקט היא למצוא את אותן הזדמנויות שבהן משיקים האינטרסים הערכיים לאינטרס העסקי. לעיתים, ההשקעה ברורה ומובהקת, כמו בחברות חלבון אלטרנטיבי, שבהן ככל שהחברה מצליחה יותר, כך רווחיה הפיננסיים גדלים ובהתאם גדלה השפעתה הסביבתית החיובית; אך לפעמים ההשקעה אינה כה פשוטה ומצריכה חשיבה מחוץ לקופסה, שימוש בכלים פיננסיים חדשניים – ולעיתים שיתופי פעולה חוצי-מגזרים.

אחד המודלים הקלאסיים, הכולל בתוכו מספר רב של כלים פיננסיים, הוא מימון משולב. המודל התפתח מתוך רצון לרתום את המגזר הפרטי למימוש היעדים לפיתוח בר-קיימא (ה-SDG) במקרים שבהם האינטרס של המשקיע הפרטי אינו כה מובהק – וכך להתגבר על החוסרים במשאבים ציבוריים. במודל זה משתמשים בכסף ממשלתי או פילנתרופי לצמצום סיכונים, גישור על פערי מידע או שיפור רווחיות. כלומר הכספים הממשלתיים אינם מושקעים בצורה ישירה בפרויקט חברתי או סביבתי מסוים, אלא ממנפים את הכספים הללו ומשתמשים בהם כתמריץ שיסייע למשקיעים פרטיים להתמודד עם חסמים העומדים בפניהם כשהם מבקשים לשלב ממד ערכי באסטרטגיית ההשקעות שלהם.[xix]

אחד הכלים המפורסמים ביותר של מימון משולב הוא איגרות חוב חברתיות (Social Impact Bonds, SIB). כלי פיננסי זה משתמש במודל תשלום בעל תשואה הנגזרת באופן ישיר מתוצאת הפרויקט. לדוגמה, באג"ח חברתי מפורסם שהתקיים בבריטניה, חברה פרטית חתמה על הסכם עם הממשלה שבו התחייבה הראשונה לשקם אסירים ולמנוע את חזרתם למעגל הפשיעה; בתמורה, נדרשה המדינה לשלם תשואה על פי אחוז האסירים המשוחררים שאינם שבים לחיי הפשע. מודל זה מצליח להשיק בין אינטרס חברתי ובין אינטרס כלכלי. האינטרס הכלכלי מתבטא אצל שני שחקנים: המשקיעים ייהנו מרווח פיננסי השווה לתשואות מקבילות בשוק הפרטי, והמדינה תחסוך הוצאות עתידיות ידועות הנגזרות מחזרתם של אסירים משוחררים למעגל הפשיעה. האינטרס החברתי בא לידי ביטוי בשיקומם של האסירים ומניעת חזרתם לחיי הפשע. דואליות זו מתאפשרת דרך הצלחתה של הממשלה לגייס את יעילות המגזר הפרטי לשם פתרון בעיה חברתית עתיקת יומין. השקעה ממין זה מדגישה את הצורך במדידה אמיתית של ההשפעה החיובית והמענה על האתגרים שנקבעו, שכן התשואה הפיננסית שמקבלים המשקיעים משתנה בהתאם להיקף הצלחתם לקדם את המטרה החברתית שהוגדרה מתחילה.

חברות סטרטאפ ומיזמי אימפקט חדשים כגון GivingWay מדגימים קשר חזק ומובהק יותר בין שתי שורות הרווח. באמצעות היתרון היחסי המתקבל מבניית החברה ותכנון המודל העסקי שלה, תוך חשיבה מראש על אסטרטגיית אימפקט והשגת שורת רווח כפולה. יתרון יחסי זה הוא המאפשר יצירת מערכת תמריצים ומנגנונים ארגוניים קוהרנטיים ואינטואיטיביים לשילוב בין הגשמת המטרה החברתית או הסביבתית וגריפת רווחים. הוא גם מאפשר שיקוף של אסטרטגיית אימפקט לאורך כלל פעילות המיזם.

כלי נוסף הוא גורמים דוגמת B corp – תו תקן בעבור ישויות שלא תוכננו מראש כבעלי שורת רווח כפולה אך שלהן זיקה חזקה לנושא חברתי או סביבתי מסוים. העסק עובר הערכה, ההולמת מודלים שבהם משתמשים בהשקעות אימפקט,[xx] ובסופה ניתן לו ניקוד מסוים. במידה שניקוד העסק גבוה דיו, הוא זכאי להכרה כ-B corp. כאמור, לרוב מדובר בחברות שלא תוכננו מראש לשורת רווח כפולה, ולפיכך מנגנוניהן הארגוניים אינם מותאמים בהכרח למודל כלכלת אימפקט כפי שניתן למצוא אצל חברות חדשות. ואכן, בחברות אלו ניתן דגש חזק יותר על "סור מרע", ואילו ה"עשה טוב" האופייני שלהן הוא מנגנון מאזן שתכליתו צמצום נזקים אפשריים שהמוצר העיקרי עלול ליצור. בין החברות שקיבלו סרטיפיקציה זו ניתן למצוא את Warby Parker, חברת אופטיקה המנגישה עזרי ראייה באמצעות שמירה על מחירים נמוכים במיוחד ותרומת מיליוני זוגות משקפיים לנזקקים, ואת Lemonade, הזנק ישראלי בתחום הביטוח אשר יצר מודל עסקי הגובה דמי שירות קבועים מהמבוטח ומנתב פרמיות לא מנוצלות לתרומה במקום לרווחים. אימוץ ערכים חברתיים אלו משיק לאינטרס הכלכלי של החברה. אל מול מגמה עולמית הקוראת לאחריות חברתית וסביבתית, מודל זה מאפשר ניהול סיכונים חכם המעניק הזדמנות לחברות להתאים עצמן למגמות עולמיות לאור רצונות הצרכנים, העובדים, בעלי ההון והרגולציה הממשלתית.

קיימים מודלים רבים ומגוונים נוספים ליישום השקעות אימפקט. כיוון שזהו תחום בצמיחה והביקושים עולים, סוג השקעות זה הוא קרקע פורייה לרעיונות חדשניים ומקוריים. לדוגמה, רק בשנה האחרונה Social Finance Israel, חברה לתועלת הציבור הפועלת כבית השקעות חברתי המתמחה באג"ח, הובילה את השקת האג"ח החברתי הראשון בעולם שמודל המשקיעים שלו כולל מימון המונים.

השקעות אימפקט: מגמות בארץ ובעולם

התחייבותן של מדינות העולם, וישראל בכללן, לעמוד באינדיקטורים של היעדים לפיתוח בר-קיימא עד שנת 2030 היא אחד התמריצים המרכזיים להאצת ההתעניינות וההשקעה באימפקט. על פי חישוב שנעשה על ידי ה-GIIN, כדי לממש את התחייבות המדינות ולעמוד באינדיקטורים שמופו, נדרשת הוצאה של 4–7 טריליון דולר מדי שנה. אולם, מהתבוננות על פילוח מקורות המימון מתברר כי מרבית ההשקעה בקידום יעדים אלו נעשתה עד אז בידי ממשלות וקרנות פילנתרופיות שלא התקרבו לסדר הגודל של הסכומים הללו. מכלל הדברים משתמע שהצורך בהיקף תקציבים כה גדול אינו מאפשר להמשיך ולהישען על משלמי המיסים כמקור מימון עיקרי. דבר זה הגביר את התמריץ לעמותות וארגונים בינלאומיים לבניית מודל פיננסי ייעודי לשוק הפרטי שיאפשר השקעות בסדרי הגודל הנחוצים לקידום המטרות הללו.[xxi]

חילופי הדורות שאנו חווים בעת הזו תורמים אף הם להאצת המגמה. ילדי שנות ה-80 וה-90 (המילניאלס) הפכו לפני עשור לגורם משמעותי בשוק כצרכנים, וכיום הם מתחילים לתפוס תפקידי מפתח בשוק העבודה העולמי. המילניאלס מודעים לאתגרים גלובליים הרבה יותר מבני הדורות הקודמים ועומסים על שכמם את האחריות לפעול בהתאם. כצרכנים הם מבקשים לקנות מוצרים שאינם מזהמים או מנצלים עובדים וספקים; כמנהלים הם שואפים ליטול חלק בפתרון אתגרי ה-SDG ולהוביל שינויים ברמה האזורית, הלאומית והגלובלית;[xxii] כדור הבא של המשקיעים חשובה להם היכולת לבחור בצורה אקטיבית במה להשקיע, והם רואים בהונם המושקע משאב שיוכלו לתעל לטובת קידום תחומי העניין, האידיאולוגיה או סט הערכים שלהם.[xxiii] גם ילדי שנות ה-2000 (דור ה-Z) כבר החלו להפוך לגורם משמעותי בשוק כצרכנים מודעים, וחברות שמשווקות להם כבר יודעות כי מודעות חברתית היא כלי חשוב כדי לעניין צרכנים צעירים. חילופי הדורות הללו באים לידי ביטוי בימים אלה בכל הרמות של השוק החופשי והם מגדילים את הדרישה ליוזמות אימפקט חדשניות ולשילוב אידיאולוגיות וערכים בחברות קיימות.

תמריץ שלישי, הנוגע להתנהלות המערכת העסקית-כלכלית, הוא רצף המשברים של השנים האחרונות הכולל בין היתר את משבר הדוט-קום (2002), משבר הסאב-פריים (2008), משבר האקלים ולאחרונה גם משבר הקורונה (2020). התפוצצות בועת הדוט-קום והשערוריות הפיננסיות של שנות ה-2000 הובילו לדה-לגיטימציה של המערכת הכלכלית. הרצון העיוור להשקיע בחברות דוט-קום וההתעלמות מהיחס בין הערכת שווי החברה להכנסותיה בפועל הובילו להיווצרותה של בועה – ועם התפוצצותה נוצר משבר כלכלי חריף. משבר זה, שכלל פיטור רב של עובדים, זרע חוסר אמונה במערכת הכלכלית והחל ביקוש לאפיון-מחדש של טווח אחריות החברות העסקיות כלפי מי שאינם בעלי מניותיה.

משבר 2008, שהחל בשוק המשכנתאות האמריקני והתגלגל למשבר פיננסי כלל-עולמי, העצים את חוסר האמון הציבורי במערכת כלכלית זו. מתוך רצון לייצר לגיטימציה מחודשת למגזר העסקי חיפשו הגופים הפיננסיים אפיקי השקעה חברתיים שיאפשרו להם למצֵב עצמם כמרכיב בפתרון המשבר החברתי ולא רק כגורם המחולל אותו. מעורבות זו הכניסה משאבים כספיים משמעותיים למכוני חשיבה פרטיים ואקדמיים שפיתחו מודלים חדשניים להשקעות חברתיות והזניקו את תחום האימפקט.[xxiv]

הסכם פריז שנחתם ב-2015 מייצג את שיאו של תהליך לקיחת אחריות בינלאומית על מה שנתפס כמשבר אקולוגי אקוטי. היווצרותו של קונצנזוס מדעי, המודעות הציבורית הגוברת והתחייבות המדינות לנושא הובילו ללחץ עצום על חברות מזהמות לשינוי התנהלות כולל. גורמי לחץ אלה הגבירו את הביקוש לפתרונות משתלמים מבחינה כלכלית בתחומי ייצור אנרגיה ירוקה, התמודדות עם פליטות מזיקות, שימור מקורות מים וניהול פסולת.

משבר הקורונה שהחל בראשית 2020 שיבש סדרי עולם ושינה את חיי היום-יום כפי שהכרנו אותם. כבר בתחילת המשבר הבינו רבים ברחבי העולם כי לשם התמודדות עימו לא ניתן להישען רק על פילנתרופיה וממשלות. לכן נצפה גיוס משמעותי של חברות עסקיות ומשקיעים לסיוע בהתגברות על אתגרי הקורונה. השקעות אימפקט היו מסגרת לדרך שבה יכול היה המגזר הפרטי לחבור למאמץ; והמודל של השקעות אלו הציע מערכת, מנגנונים ושיטות עבודה מומלצות להבטחת הצלחה.[xxv] מעבר לכך, מטרות ה-SDG ואתגרי העולם המתפתח, בהיותם דומים או זהים לאתגרי המשבר, היו בסיס טוב להכוונת המגזר העסקי ושפה משותפת ליצירת שיתופי פעולה ברורים. גם משבר זה שינה את צורת המחשבה בנוגע למהות תפקידם של חברות ומשקיעים עסקיים, כפי שהתרחש בעוצמות והיקפים הולכים וגוברים בכל משבר שהתחולל בשני העשורים האחרונים.

הסקר השנתי של ה-GIIN לשנת 2020 מנתח מגמות עולמיות בשוק האימפקט. מהדו"ח עולה כי גודל השוק העולמי צמח ב-42% משנת 2019 – שבה היו מושקעים 502 מיליארד דולרים בכלכלת האימפקט – לשנת 2020 שבה היו מושקעים בתחום 715 מיליארד דולרים.[xxvi] הדו"ח מעריך כי בשנים האחרונות פונה השוק העולמי משלב החדשנות הלא-מתואמת, שלב שבו נצפית עשייה רבה ויזמות שאינה ממודלת לפי גבולות גִזרה ברורים, לשלב בניית השוק – שבו מוסדרים ומתבססים גופי מעטפת המאפשרים צמיחה וגדילה של השוק (כגון משקיעים, מוסדות אקדמיים, ארגוני גג וקהילות).[xxvii]

עוד נמצא בדו"ח כי ישנו ביקוש רב בקרב משקיעי אימפקט מוסדיים להשקעות ערכיות העומדות בסטנדרט תשואות השוק הכללי, ובהתאם נתח גדול מכספם מושקע באפיקים אלה. מעבר לכך, משקיעי אימפקט רבים מדווחים שעמדו בציפיות הרווח שחזו ואף עלו עליהן.[xxviii] עובדות אלו מחזקות את הטענה כי הוספת שורת רווח נוספת, חברתית או סביבתית, אינה פוגעת בשורת הרווח הפיננסי ואינה באה תחתיה.

הניסיון לנתח את השוק הישראלי בתחום ואת ההתקדמות הישראלית בו ביחס למתרחש ברחבי העולם כרוך באתגרים מסוימים. מצד אחד, בישראל ישנן כמה מגמות חיוביות ואפילו פורצות דרך. המגמה החיובית הראשונה נוגעת לפתיחת משרדים של ארגוני מפתח גלובליים, דוגמת הפורום הישראלי לקידום כלכלת אימפקט, המשרד המקומי של ארגון ה-GSG (Global Steering Group). דוגמה נוספת לארגון חשוב בתחום האימפקט הפועל בישראל היא TONIIC, קהילה גלובלית של משקיעי אימפקט. מגמה חיובית שנייה נוגעת ליוזמות ישראליות: הקמת ארגונים גלובליים בידי ישראלים, כמו במקרה של GITA (Global Impact Tech Alliance) שהוקם על ידי שתי נשות מקצוע ישראליות בעלות מוניטין גלובלי ופועל לקידום השקעות אימפקט בפיתוח טכנולוגיה ויזמות; או הימצאותה של ישראל בקדמת החדשנות העולמית בתחומים בעלי השקה גבוהה ליעדים הגלובליים (לדוגמה בתחום טכנולוגיות המזון, הפודטק, עם 399 הזנקים פעילים ו-30 רכישות ומיזוגים בשנת 2020).[xxix]

מצד שני, מאפייניו של שוק האימפקט הישראלי מעמידים אותו כמזנֵב הרחק מאחורי המגמות העולמיות. ההגדרה הרווחת לאימפקט בישראל רחבה בהשוואה למקובל במערב ומעורפלת בהרבה. במרחב הישראלי ניתן למצוא מגוון רחב של שחקנים מובילים ואנשי מקצוע המסרבים לקבל את צורות ההגדרה זה של זה; ויש בכך כדי ללמד שהשוק הישראלי עודנו בשלב הראשוני – שלב החדשנות הלא-מתואמת. כמו כן, בישראל שורר חוסר מודעות רב בתחום האימפקט. היוזמות הממשלתיות בתחום מצומצמות מאוד; כמעט לא קיימת דרישה מהגופים המוסדיים להציע הזדמנויות להשקעות אימפקט לציבור הרחב; וגם במגזר העסקי השיח על השקעות אימפקט מצומצם ביותר.

חלק מהסיבות שבגינן נחשבת ישראל "אומת הסטארט-אפ" הן בסיס מצוין לכניסת התעשייה הישראלית לתחום האימפקט. המקוריות הישראלית, האומץ (שלא לומר החוצפה) בקידום מיזמים, יכולת התגובה המהירה לשינויים, רכישת ידע מתמדת על תחומים מתפתחים ומגוון רחב של כלי מחקר ופיתוח – כל אלה הם כלים וכישורים שבכוחם לדחוף את ישראל לחזית האימפקט העולמי. דווקא מחמת פוטנציאל אדיר זה, חסרונה של ישראל בכלכלת האימפקט העולמית כה מורגש. העם היושב בציון טרם השכיל לשלב בין הערכי והיזמי, להפוך את אומת הסטארט-אפ לאומת האימפקט ולהוביל את העולם בתחום ההשקעות החברתיות.

משרתם של הרבה אדונים

כפי שכבר ציינו, ענף השקעות האימפקט סובל כבר כיום מהטיה ברורה לצד השמאלי של המפה הפוליטית. מושגים כגון "מדיניות רווחה", "שינוי חברתי", "שוויון מגדרי", "אוכלוסיות מוחלשות", "עבודה הוגנת" ו"צמצום אי-שוויון" רווחים מאוד בשיח האימפקט. די בכך שתופעה זוכה לתמיכתם הנלהבת של האו"ם, האיחוד האירופי וההייטקיסטים הליברלים מעמק הסיליקון כדי להרתיע שחקנים מצידו השני של המתרס. אולם האם הרצון לשלב בין מוסר ומדיניות כלכלית הוא בהכרח נחלת השמאל לבדו? האומנם השקעות אימפקט מגלמות שאיפות סוציאליסטיות לשוויון על חשבון חופש במעטפת חדשה ואטרקטיבית? האין זה מאוחר מדי לשמרנים ליטול חלק בבניית העולם החדש והצומח של השקעות אימפקט? התשובה לשאלות הללו היא חד-משמעית: לא.

הזכרנו לעיל כי הראשונים שיצרו כלים פיננסיים שאפשרו השקעה כלכלית מוסרית יותר בשוק החופשי לא היו הליברלים מעמק הסיליקון כי אם נוצרים אמריקנים בני המאה ה-18, המתודיסטים והקווייקרים. אך אליבא דאמת, אין צורך לשאוב השראה מהנצרות משום שמקורות עמוקים לקשר בין פעילות כלכלית לפעילות חברתית מצויים במסורת היהודית. אין צורך להרחיב את הדיבור על המחויבות העמוקה לרדיפת צדק וצדקה המוטמעת במסורת היהודית: בין אם בהימנעות מעשיית רע – אונאה, החצנת נזקים וזיוף מידות ומשקולות; אך לא פחות מכך במחויבות לעשיית טוב, בדמות עידוד הלוואות ואיסור ריבית, חוקי לקט, שכחה ופאה ועוד. אין פלא אפוא שבסקירות היסטוריות רבות, הדת היהודית מוצגת כיסוד שממנו החלו להיווצר השקעות חברתיות. [xxx]

שנית, היהדות איננה מתמקדת רק ב"סור מרע" אלא תובעת גם "עשה טוב". לכן החובה לתמוך בחלש ובעני עוברת כחוט השני בתנ"ך ובדברי חז"ל. התורה מצווה "כִּי יִהְיֶה בְךָ אֶבְיוֹן … לֹא תְאַמֵּץ אֶת לְבָבְךָ … כִּי פָתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ לוֹ";[xxxi] הנביא מורה "פָרֹס לָרָעֵב לַחְמֶךָ וַעֲנִיִּים מְרוּדִים תָּבִיא בָיִת כִּי תִרְאֶה עָרֹם וְכִסִּיתוֹ וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם";[xxxii] וספר משלי מכריז "נוֹתֵן לָרָשׁ – אֵין מַחְסוֹר, וּמַעְלִים עֵינָיו – רַב-מְאֵרוֹת".[xxxiii] חכמים רוממו את הצדקה וגמילות החסדים למעלה הגבוהה ביותר, קבעו לדוגמה כי "צדקה וגמילות חסדים שקולות כנגד כל מצוותיה של תורה",[xxxiv] והבטיחו כי צדקה "מקרבת את הגאולה, ומצילה מדין גיהנם".[xxxv] עד כמה חשובה המוסריות בתחום המסחר על פי היהדות? עד כדי כך שהתלמוד קובע כי כאשר אדם מישראל בא לפני בית דין של מעלה, הוא נשאל תחילה: "נשאת ונתת באמונה?", ורק לאחר מכן "קבעת עִתים לתורה?".[xxxvi]

אך לא זו בלבד: המסורת היהודית אינה רואה את שני מעגלי הפעילות – הכלכלית והחברתית – כממודרים זה מזה; כביכול יתנהל האדם בחייו הכלכליים כפי שיתנהל ולאחר מכן ייתן צדקה כרוחב ליבו. התלמוד איננו מסתפק בהאדרת הצדקה אלא קובע כי ישנה מעלה גדולה הימנה: "ואמר רבי אבא אמר רבי שמעון בן לקיש: גדול המלווה יותר מן העושה צדקה, ומטיל בכיס יותר מכולן".[xxxvii] מתן הלוואה לעני עדיף על פני צדקה, והטלה בכיסו עדיפה על מתן הלוואה. כפי שהסביר רש"ר הירש, "מטיל בכיס" היינו מי ש"ייעשה שותף לעסקו [של העני] על ידי שישתתף במימון העסק, וזו היא המעולה שבדרכי גמילות חסדים".[xxxviii] בהתאם לכך קבע הרמב"ם שהמעלה הגדולה ביותר במתן צדקה, מדרגה שאין למעלה הימנה, היא "המחזיק ביד ישראל שֶׁמָּךְ … עושה עִמו שותפות או ממציא לו מלאכה כדי לחזק את ידו עד שלא יצטרך לבריות לשאוֹל".[xxxix] במסורת היהודית, השקעה בעסקיהם של החלשים בחברה ויצירת שותפויות עימם היא מעלה גדולה פי כמה וכמה מצדקה, השקולה בעצמה כנגד כל המצוות. אפשר שיש לראות בשותפות זו המתוארת בתלמוד, המשלבת בעת ובעונה אחת חתירה לרווח וסיוע לחלש, מופע קדום – ואפילו ראשון – של ההיגיון המנחה את השקעת האימפקט.

למעשה, במושגים היסטוריים, הנטייה הרווחת כיום בקרב רבים להפריד בין שיקולים כלכליים ומוסריים היא נטייה חדשה. נטייה זו קשורה בשתי מוסכמות המונחות בבסיס תפיסת העולם הקפיטליסטית הרווחת: הראשונה, כלכלה היא מדע, ועל כן כדי להצליח בעולם הכלכלי – יש לפעול באמצעות חישובים ואינטלקט ולא על פי הרגש והלב; השנייה, שחקנים רציונליים בשוק חופשי מוּנעים מאנוכיות וחפֵצים בתועלתם האישית לבדה, אלא שאנוכיות זו מגדילה את רווחתם של כל המשתתפים במערכת הכלכלית ולכן בקונטקסט כלכלי מדובר בצורת התנהגות חיובית. ברצוננו לערער על מוסכמות אלו.

התפיסה שלפיה כלכלה היא "מדע אמיתי" שיש לגשת אליו באופן זהה לזה המשמש במדעים המדויקים הפכה דומיננטית במהלך המאה ה-19. תפיסה זו גורסת כי כדי לזהות חוקים כלכליים מדויקים ולנסחם, מן ההכרח לשחרר את הכלכלה מכבליהם של אלמנטים חיצוניים כגון אידיאולוגיה, מוסר, מטפיזיקה או פוליטיקה, ולהשתמש בתצפיות אמפיריות, היסקים לוגיים וכלים מתמטיים. כדי לאפשר חישובים כאלה נדרש לתרגם את ההתנהגות האנושית לכדי נוסחה מתמטית. ההוגה הכלכלי ויליאם סטנלי ג'בונס טען שיש להתייחס אל כלכלה כאל "חישוב של העונג והכאב, התצורה שמדע זה, כפי שנראה, מחויב בסופו של דבר להגיע אליה".[xl] האדם הוא "הומו-אקונומיקוס": יצור כלכלי החותר לפעולה מכוח חישוב הסיכוי לחוות תחושות עונג או כאב המתקבלות עם עשיית פעולות מסוימות. מניעים התנהגותיים – דוגמת חמלה או חיבור קהילתי – נעלמו מתיאור התנהגות החברה בתיאוריה הכלכלית; ואכן מאז המאה ה-19 ואילך, ערכים מוסריים ואידיאולוגיים נעלמו מדיסציפלינה זו. שיא של גישה כלכלית מפרידה זו הופיע בשנות השבעים של המאה ה-20 בהגותו של הכלכלן זוכה פרס נובל מילטון פרידמן, שגרס כי לחברות ציבוריות חובות אתיות מינימליות בלבד (למשל לפעול במסגרת האתיקה החברתית, כדי למנוע הונאה), ומעבר לזאת – חובתן המוסרית היא למָרֵב רווחים.[xli]

על בסיס הנחות אלו החלה להתפתח תפיסה מוסרית חדשה. אם הערך המנחה את החלטותינו בשוק החופשי הוא האינטרס האישי לבדו, ואם השוק משפר את רווחתם הכלכלית של הכול, אזי אנוכיות היא תכונה שאין לגנותהּ ושמא אף מעלה טובה שראוי לדבוק בה. יש שהגדילו לעשות ופסעו מעבר להצדקת האנוכיות כמועילה לאחרים. הפילוסופית איין ראנד מפורסמת כמי שהפכה את המצפן המוסרי וקבעה כי האנוכיות טובה בפני עצמה ואילו האלטרואיזם הוא בלתי מוסרי.[xlii] על פי הלך חשיבה זה, כדי לצדד בשוק חופשי אין צורך לבחון כיצד הוא מיטיב עם החלשים בחברה, משום שדי בעצם העובדה שהוא מיטיב איתך, באופן אישי, כדי להצדיקו. אכן, מרבית המצדדים בשוק החופשי אינם מרחיקים לכת עד כדי היפוך מוסרי בנוסח ראנד; הללו מאמינים כי השוק החופשי והדאגה לזולת צועדים שלובי זרוע. אין מתאים מלהגן על תפיסה זו מאשר אבי השוק החופשי: אדם סמית.

סמית מוכר לציבור הרחב בעיקר בזכות ספרו 'עושר העמים' (1776) שבו הציג לראשונה מודל כלכלי של שוק חופשי מתפקד ואת הרעיונות של יתרון יחסי, חלוקת עבודה, כלכלה בינלאומית חופשית והיד הנעלמה. על בסיס זה, רבים משייכים לסמית את התפיסה הגורסת אנוכיות אנושית, אך האמת רחוקה מכך. כפי שכתב הכלכלן זוכה פרס נובל אמרטייה סן: "חלקים אחרים מכתביו של סמית על כלכלה וחברה, העוסקים בתצפיות על סבל, בצורך בסימפתיה, בתפקידם של השיקולים האתיים, בהתנהגות אנושית ובייחוד בנורמות התנהגותיות הוזנחו באופן יחסי מכיוון ששיקולים אלה עצמם הפכו ללא אופנתיים בכלכלה".[xliii] ואכן, הגם שסמית זכה לתהילת עולמים על הגותו הכלכלית, הוא היה ראש לכול תיאורטיקן של הפילוסופיה של המוסר, וגאוותו הגדולה הייתה על חיבורו 'תיאוריה של הרגש המוסרי' (1751).[xliv]

את הסתירה לכאורה בין שני ספריו של סמית מיטיבים לתאר הציטוטים המנוגדים הבאים. ב'עושר העמים' כתב סמית: "לא מטוב ליבו של הקצב, מבשל השיכר או האופה, מצפים אנו להניח אוכל על שולחננו, אלא מדאגתו של כל אחד מהם לענייניו הוא. אנו תולים תקוותינו לא באנושיותם אלא באהבה העצמית שלהם, ולעולם אין אנו פונים אליהם בדבר הצרכים שלנו אלא בדבר הטובה הצומחת להם מכך".[xlv] לעומת זאת ב'תיאוריה של הרגש המוסרי' נאמר "ייראה לנו האדם אנוכי כאשר ייראה, עדיין נוכל להבחין בעקרונות הטבועים באופיו שבעטיים הוא מתעניין בגורלם של אחרים ובגללם אושרם של אחרים נחוץ לו, הגם שאין שום טובה הצומחת לו מכך לבד מהעונג שבדבר"".[xlvi]

כיצד אפוא מיישב סמית את הסתירה בין האכפתיות של האדם כלפי הזולת במישור החברתי לבין האנוכיות שלו במישור הכלכלי? הנחת המוצא של סמית היא שהאדם מוּנע אומנם מתשוקות ורצונות אנוכיים, אך ביכולתו להתעלות מעל לתשוקותיו הראשוניות, באמצעות רגשות מוסריים, שליטה עצמית, איפוק ואמפתיה.[xlvii] מסחר הוא דינמיקה חברתית אשר מתרחשת בתוך חברה מתפקדת. בעיני סמית, תחילה מתקיימת החברה המוסרית שבה הדינמיקה בין בני אדם מושפעת מאמפתיה, ועל גביה מתפקד השוק החופשי שבו אנשים חופשיים לחתור לעבר האינטרס האישי האנוכי שלהם. האדם על פי סמית איננו "הומו-אקונומיקוס" המחשב איזו פעולה תניב לו את מרב התועלת, אלא הוא סוכן מוסרי המקבל החלטות המשרתות את האינטרס האישי שלו על בסיס קודם של שיקול מוסרי.[xlviii]

אליבא דסמית, השוק החופשי עצמו מקיים מנגנונים המתגמלים אותנו על הבנת הזולת.[xlix] את יצר הסיפוק העצמי מאזנת התחרות – הכופה עלינו להעריך נכונה מה אחרים רוצים ומה יספק את צורכיהם. אם נהיה חמדנים ונגבה מחיר מופקע, או נתעצל ונספק סחורה ושירותים ברמה נמוכה, התחרות תפנה את הביקוש למי שיֵדע להתגבר על תשוקות אלו ולקחת בחשבון את רצון הזולת.

סר רונלד כהן, אביהם של ארגוני מפתח רבים המקדמים השקעות אימפקט, טבע – בהשראת אדם סמית – את המונח "הלב הנעלם". על פי כהן, "אם אדם סמית יכול היה לחזות מדידת אימפקט, הוא עשוי היה לומר כי מדדי האימפקט הם הלב הנעלם של השוק אשר מנחה את היד הנעלמה. הטבע האנושי מוּנע גם על ידי אלטרואיזם, אמפתיה והוגנות – ולא רק על ידי מניע הרווח".[l] יוזמות כלכליות דוגמת השקעות אימפקט עולות אפוא בקנה אחד הן עם תפיסות מסורתיות הן עם תמיכה בשוק חופשי.

ועדיין, האם אין בעובדה שיוזמות אימפקט אומצו בהתלהבות על ידי הליברלים האמריקניים והסוציאל-דמוקרטים האירופיים – וכן ארגון נאיבי ומוטה כאו"ם – כדי להעיד שמדובר בכלי שמקומו הטבעי בשמאל? האין בכך כדי להעיד שבשורשי התופעה עומד ניסיון להטות את המאבק האידיאולוגי, וכי מאחורי המילים היפות על יעילות כלכלית מסתתרת אג'נדה פרוגרסיבית? ובכן, דומה שהשקעות אימפקט מתיישבות מצד אחד עם ערכים ותפיסות מכלל הקשת הפוליטית ומן הצד השני שוררים ביניהן מתחים מסוימים, אך לפחות מבחינה עקרונית – השקעות אימפקט הולמות דווקא את ערכי הימין.

השקעות אימפקט מתיישבות היטב עם נקודת מבט ליברטריאנית או ליברלית קלאסית משום שהן מכניסות את השוק החופשי למרחב שנתפס עד כה כנתון באחריות המדינה. אתגרים כגון עוני, פשע, זיהום הסביבה ובערות נתפסים בעידן מדינת הרווחה כבעיות שלא ניתן לפתור ללא התערבות ממשלתית. כשאנו משתמשים בשוק החופשי לפתרון אתגרים חברתיים, אנו מצמצמים את התערבות המדינה, מעניקים מקום גדול יותר ליוזמה פרטית ומגדילים את החירות השלילית באמצעות הפחתת העלות של שירותי הרווחה. אומנם יוזמות אימפקט מסוימות – כגון האג"ח החברתי או המימון המשולב שהצגנו לעיל – הכוללות שיתוף פעולה פרטי וממשלתי עשויות מבחינה תיאורטית לעורר התנגדות ליברטריאנית, אך במבט פרגמטי הן עדיפות שבעתיים על המצב הנוכחי שבו המדינה היא המממן היחיד של מיזמים ממין זה.

למרות זאת, נראה כי סל הערכים שבו מתמקדות כיום יוזמות אימפקט נוטה באופן מובהק שמאלה. מבדיקה שערכנו עולה כי ערכים כגון צמצום פערים כלכליים, גיוון אתני במקום העבודה, מאבק לשוויון מגדרי, דיור בר-השגה, סיוע לאוכלוסיות מקופחות, שמירה על הסביבה והאקלים והגנה על בעלי חיים הם רוב מוחלט מכלל הערכים שבהם תמכו 17 קרנות ההון-סיכון המובילות בישראל המשקיעות במיזמי אימפקט (במוצהר או במשתמע). אולם בנוגע לכלי עצמו, הדעות בשמאל חלוקות.

ליברלים מודרניים – בניגוד לליברלים הקלאסיים השמים דגש בעיקר על חירות שלילית וחופש מכפייה – נוטים להרחיב את מושג החירות ולהדגיש מרכיבים של חירויות חיוביות וחופש למימוש עצמי. לתפיסתם, גם עוני, בערות, חולי וכדומה הם מגבלות המעיבות על חירות הפרט ומונעות ממנו לממש את עצמו. הללו מטילים על המדינה את החובה לצמצם למינימום את התופעות הפוגעות בחירות החיובית, מתוך הנחה שהשוק אינו מסוגל לעשות זאת. מתוך כך צמחה תפיסת מדינת הרווחה, המספקת שירותים סוציאליים לאזרחיה, באמצעות גביית מיסים פרוגרסיביים ופגיעה מסוימת בחירות השלילית ובחופש הכלכלי. מנקודת מבטם של הליברלים המודרניים, השקעות אימפקט הן למעשה השקעה באוכלוסיות חלשות, בסביבה ובנושאים חברתיים אחרים אשר נמצאים במרכז האג'נדה שלהם, השקעה המאפשרת את הגדלת חירותם החיובית של מוטבי היוזמה ללא פגיעה בחירות השלילית של שאר האזרחים.[li] למעשה, למרות המחלוקת שפיצלה את התנועה הליברלית בין מחנות השמאל והימין, מסתמן כי יוזמות אימפקט, המוצאות את האינטרס המשותף למגזר הפרטי והציבורי ומגדילות את מדיניות הרווחה מבלי להגדיל את מדינת הרווחה, מצליחות לתפקד כנקודת הסכמה בתוך המחלוקת.

אכן, בעיניים האידאליסטיות של מי שערכי השוויון והצדק הם מבחינתו ערך עליון, השמאל הפרוגרסיבי והסוציאל-דמוקרטי, הרי שהקפיטליזם – כמערכת שהופכת את העשירים לעשירים יותר על חשבון העניים ומרחיקה את החלשים ממוקדי הכוח – פגומה מהיסוד. מנקודת מבט פרוגרסיבית, השקעות אימפקט מפריטות את מדינת הרווחה, מכניסות אינטרסים כלכליים למערך שיקולים ערכי, ומנצלות את מסכּנותם של החלשים כדי להניב עוד רווח לחזקים.[lii] ישנם אף הטוענים שאימפקט מצנן – ועל כן מסַכֵּן – את הרצון המהפכני למצוא חלופה לקפיטליזם. לטענתם, באמצעות השקעות אימפקט, הצד השולט הקפיטליסטי לוקח מעט מהטיעונים של האופוזיציה הפרוגרסיבית ובכך מחליש אותה ומבצר את שלטונו – מבלי להקריב קורבנות של ממש.[liii]

מכל מקום, למרות ביקורת חריפה זו, נראה כי בפועל בקרב מרבית השמאל המערבי הפרגמטי, השקעות אימפקט נתפסות כיוזמה מבורכת; ובהתאם לכך הן מאומצות על ידו בצורה נרחבת. מנקודת מבט זו, המטרה העיקרית היא לחזק את החלשים והמופלים, לא לפגוע בחזקים ובפריווילגים. לכן, כל עוד היוזמה מסייעת לרווחתם של עניים, מיעוטים, ובעלי מוגבלויות ומשפרת את מצבם בחברה – היא מקדמת את המטרה. יוזמות אימפקט אומצו בהתלהבות על ידי קהילת ההייטק של החוף המערבי בארה"ב אשר רבים מיחסים לה דעות פרוגרסיביות מובהקות.

ומה בנוגע לשמרנים? מבחינה כלכלית קשה לומר כי ישנה תפיסת עולם כלכלית משותפת לכל השמרנים. על כן נתמקד בענף השמרנות הפופולרי ביותר בשיח הישראלי כיום: ניאו-שמרנות אמריקנית. תפיסה זו שניצניה בשנות ה-70 ואפיינה את ממשליהם של הנשיאים רונלד רייגן וג'ורג' בוש האב והבן מתאפיינת בתמיכה בשוק החופשי וביכולתו לחלק משאבים בצורה יעילה יותר מהתערבות ממשלתית. אך התמיכה הניאו-שמרנית בקפיטליזם מסויגת: כלכלה חופשית מעודדת יוזמה פרטית, מייצרת יציבות באספקת מוצרים ושירותים ומאפשרת לחברה במדינות קפיטליסטיות לפרוח ולשגשג; אך קפיטליזם ללא פיקוח מייצר פערים גדולים בין עשירים לעניים ועלול ליצור חוסר איזון קיצוני שיערער את היציבות החברתית. לכן ניאו-שמרנים מאמינים ברשת ביטחון חברתית בסיסית שתאפשר גם לחלשים בחברה להתקיים בכבוד.[liv]

ניאו-שמרנים מטילים אפוא ספק ביכולתה של המדינה לספק שירותים חברתיים בצורה יעילה, אך הם גם חוששים מקפיטליזם חסר מעצורים; לכן הם קהל יעד אידיאלי להשקעות אימפקט. בניגוד ליוזמות רווחה ממשלתיות, אשר מבטיחות     תוצאות רק כל עוד אין סיכוי שמישהו ינסה למדוד אותן, אימפקט הוא תחום מבוסס-תוצאות. כלכלת אימפקט מתבססת על הצלחה הניתנת למדידה – וכפי שכבר הצגנו, לעיתים אף מתְנה תגמול בהצגת תוצאות חיוביות משמעותיות. נוסף על כך, את הסיכון שבפעילות אימפקט נוטל על עצמו המשקיע הפרטי ולא המדינה. שני מאפיינים אלה מתכתבים היטב עם תפיסת עולם ספקנית וביקורתית הנפוצה בקרב שמרנים, ומפיגים את חששם מיוזמות נאיביות ויומרניות לשינוי המציאות. היכולת לעזור לחלשים, ובכך לעודד יציבות שלטונית, בלי לשלם על כך בהגדלה של התערבות הממשלה בחברה הולמת היטב את תמיכתם החיובית-אך-מסויגת של ניאו-שמרנים בכלכלה חופשית. למעשה, הקטנת הסיכון לחוסר יציבות חברתית באמצעות טיפול ממוקד ופרטני בבעיות חברתיות תוך שמירה על החירות – אותו מרכיב שהוא בעיני הסוציאליסטים חיסרון ומכשול בדרכה של המהפכה – הוא בדיוק יתרונו הכביר של רעיון האימפקט בעיני השמרנים.

נמצא אפוא שגם לימין וגם לשמאל, גם לשמרנים וגם לפרוגרסיבים, גם לקפיטליסטים וגם לסוציאליסטים יש סיבות לתמוך בכלכלת אימפקט: כל אידיאולוגיה מסיבותיה שלה. אין מדובר כאן בכלי מדיניות פרוגרסיבי שבאמצעות שפה כלכלית-קפיטליסטית מנסה להתחבב על ליברלים ושמרנים, אלא במקרה נדיר של הסכמה בין יריבים אידיאולוגיים. ואכן במבחן התוצאה נראה כי שורר קונצנזוס פוליטי בנושא זה, הממקם אותו במרכז המפה האידיאולוגית. בבריטניה, היוזמה הראשונה לקידום אג"ח חברתי (SIB) נהגתה בתקופת ממשלתו של גורדון בראון איש הלייבור ויצאה לפועל תחת ממשלתו השמרנית של דייוויד קמרון.[lv] בארצות הברית, מדינות "אדומות" מקַדמות השקעות אימפקט בהתלהבות זהה לזו של מדינות "כחולות";[lvi] וברמה הפדרלית חוקים למען אג"ח חברתי קודמו בקונגרס בשיתוף פעולה דו-מפלגתי.[lvii]

אך ככל שכלכלת האימפקט מתרחבת, עוד ועוד מבקרים מבקשים לשייך אותה למחנה מסוים. אם בכל זאת נרצה למקם את כלכלת האימפקט על המפה הפוליטית, נהיה חייבים לבחון מקרוב את מרכזה. רבים בשמאל מאשימים כיום את כלכלת האימפקט בהיותה "ניאו-ליברלית". ואכן ניאו-ליברלים כמרגרט תאצ'ר ורונלד רייגן תמכו בהפרטתם של שירותי רווחה רבים לצד שמירה על תפקידה של המדינה כפותרת כּשלֵי שוק. הללו תפסו את המדינה כמי שתפקידה לאחוז במוט ההגה של הסירה ולא במשוטים – כלומר לשמש כמכווינה של השוק הפרטי ולא כמנהלת שלו.[lviii]

מנגד, ברצוננו לטעון שהאידיאולוגיה ההולמת ביותר את כלכלת האימפקט כפי שהתפתחה עד היום היא אידיאולוגיית המרכז, המכונה "הדרך השלישית". הדרך השלישית נולדה מתוך משבר שחוותה תנועת העבודה הבריטית בסוף שנות ה-90 והיא אומצה בהתלהבות בידי ראש מפלגת הלייבור טוני בלייר, בידי נשיא ארה"ב ביל קלינטון ואחרים. הערכים שקידמו הסוציאל-דמוקרטים בשנות ה-70 וה-80 לא תאמו את עידן הכלכלה הגלובלית והצמיחה המהירה שהביא איתו עידן האינטרנט. מתוך הצורך למצוא דרך לשבור את הדיכוטומיה בין ימין ושמאל, שהגבילה את כוחם של הסוציאל-דמוקרטים המתונים, הציע הסוציולוג הבריטי אנתוני גידנס "דרך שלישית", דרך חדשה בין ימין ושמאל, בין ניאו-ליברליזם וסוציאל-דמוקרטיה. "הדרך השלישית" גרסה שיש לאזן את הערכים המוסריים של הסוציאל-דמוקרטים בפרגמטיות כלכלית המתכתבת עם הכלכלה הגלובלית – באמצעות כלים כגון הכנסת מנגנוני שוק חופשי למערכת הרווחה, יצירת תמריצים כלכליים לעובדי ציבור והגדלת הצמיחה הכלכלית.[lix] ובתמצית: שימוש בכלים כלכליים ימניים לקידום ערכים חברתיים שמאליים.

ברצוננו לטעון כי למרות ההאשמות המקשרות בין הגישה שכלכלת אימפקט מקדמת ובין האידיאולוגיה הניאו-ליברלית הנוטה לימין הכלכלי, הצורה שבה משתמשים באימפקט כיום קרובה ביותר לאידיאולוגיה של "הדרך השלישית" הנוטה לשמאל. ברמת המנגנון, כלכלת אימפקט דוגלת ביעילות השוק החופשי ומקטינה את התערבות המדינה; ברמת הערכים, מרבית הערכים שבהם מתמקדות השקעות אימפקט כעת הם ערכים המזוהים עם השמאל הסוציאל-דמוקרטי. במובן זה ניתן אפוא לומר שרעיון האימפקט קרוב לאידיאולוגיה הפוליטית של "הדרך השלישית": הוא מכיר  במעלות השוק החופשי וביתרונותיו הפרגמטיים על פני מדינת הרווחה, ומנסה ליישם את האידיאלים הסוציאל-דמוקרטיים באמצעות כלים של כלכלה חופשית.

הפעם מתעוררים מוקדם

אימפקט הוא כלי כלכלי; כמו כל כלי, ניתן להשתמש בו במגוון דרכים – טובות ורעות כתלות בתפיסת העולם שלך. כפי שהראינו, מודל השקעות אימפקט, הממנף את השוק הפרטי כדי לקדם אג'נדה חברתית, ממוקם במרכז המפה הפוליטית, והאפשרות להטותו לכיוונים שונים תלויה ועומדת. אפשר להשתמש בכלי זה כדי לקדם אג'נדה סוציאליסטית, פרוגרסיבית, ליברלית או שמרנית. אפשר להשתמש בהשקעות אימפקט כדי לתמוך בעסקים פלסטיניים ביו"ש או לחלופין כדי לתמוך בעסקים יהודיים בירושלים. אפשר להתבסס על יוזמות אימפקט כדי לחזק ולגבש קהילות להט"ביות או לחלופין לסייע לקהילות מסורתיות ליצור מרקם חברתי משותף. אפשר לתמוך במיזמים שימצאו דרכים מהפכניות להגן על הסביבה, או מיזמים שימצאו דרכים מהפכניות להגן על תושבי עוטף עזה. אימפקט עשוי למנף כל ערך שעד כה נבחן בעיניים ממסדיות או פילנתרופיות ולרתום אליו את המגזר הפרטי – כדי שיסייע להגשים את החזון. אך לשם כך נדרש חזון. אם רק צד אחד נמצא על המגרש, אין פלא שהוא מוביל. עד היום העוסקים בגיבוש החזון הגיעו מהצד השמאלי של המפה הפוליטית, ועל כן אין זה מפתיע שהמטרות המוצהרות של מיזמי אימפקט, מסגרת העבודה שלהם ויישומם בפועל הובילו לקידום ערכים פרוגרסיביים. כשם שבתקשורת, במערכת המשפט, ובחברה האזרחית היעדרותם של גורמים ליברליים ושמרניים הובילה להטיית המערכת לכיוון ערכי השמאל, כך גם בכלכלת אימפקט. משעה שימנים, ליברלים ושמרנים יאמצו גם הם את הכלי הזה אל חיקם, היכולת שלהם לשנות את המציאות לטובה – כפי שהם תופסים את אותה טובה – תשתפר פלאים.

הגיע העת שהימין השמרני בישראל יאמץ את כלי השקעות האימפקט וילמד להשתמש בו. לפוליטיקאים ימנים ושמרנים נאמר: הפסיקו להילחם על תקציבים ולהתמודד עם הבחירה בין הוספת מיסים לבין הגדלת הגירעון. ייתכן שהשוק הפרטי יוכל להמציא לכם את המימון שאתם זקוקים לו כדי לקדם מדיניות. הוציאו קולות קוראים, פתחו מכרזים, תנו לשוק החופשי למצוא את הדרכים שלו לסייע לכם לשנות את המציאות לטובה.

לעמותות וארגוני מגזר שלישי מהימין נאמר: הפסיקו להשקיע את מרבית זמנכם והאנרגיה שלכם בהידפקות על הפתחים כדי לקושש תרומות שיסייעו בידכם להחזיק את הארגון מעל המים עוד כמה חודשים. תחת זאת, עליכם לשאול: כיצד אמצא אינטרס משותף לי ולמשקיע? כיצד יחבור הרצון שלי לעשות טוב לרצונו של המשקיע להרוויח ממון. אם תצליחו למצוא דרך להפוך את הפעילות החברתית שלכם למשתלמת מבחינה כלכלית, הכסף ירדוף אחריכם במקום שאתם תרדפו אחריו.

ליזמים וסטרטאפיסטים שאינם מרגישים בנוח בבועה התל-אביבית נאמר: הגיע הזמן לנצל את הידע הטכנולוגי, החדשנות המחשבתית, האומץ היזמי והחוצפה הישראלית שלכם כדי לשנות את המציאות לטובה. הגיע הזמן להתמודד גם עם האתגרים החברתיים שהימין מזהה, לפתח יוזמות אימפקט בצד הימני של המפה – ולסייע לישראל להפוך מאומת הסטרטאפ לאומת האימפקט.

למשקיעים ואנשי העסקים המאמינים בערכים ימניים ושמרניים נאמר: הגיעה העת שבה כספכם יעשה יותר מלהביא לכם עוד כסף, הגיע העת שבה הוא גם יקדם את ערכיכם. אין יותר צורך לבחור בין להשקיע ובין לתרום: מעתה ניתן להשקיע ובאותו זמן לקדם את מה שאתם מאמינים בו. לתת צדקה זו מעלה גדולה, אך לסייע לנזקקים לעזור לעצמם זו מעלה גדולה יותר. שאלו את יועץ ההשקעות שלכם על השקעות אימפקט, בקשו ממנו לדעת אילו אפיקי השקעה יקדמו את הערכים שלכם נוסף על עשיית רווח. אם תיצרו את הביקוש למיזמי אימפקט שמרנים, ההיצע יגיע אף הוא.

ולאקטיביסטים והפעילים החברתיים והפוליטיים מימין נאמר: דרשו מהפוליטיקאים שלכם לקדם יוזמות אימפקט ליברליות ושמרניות; דרשו מהעמותות והארגונים שאתם מתנדבים בהם ותורמים להם לפתח יוזמות אימפקט; דרשו מקופות הגמל והפנסיה שלכם להתחיל להשקיע על פי המודל של השקעות אימפקט. לפעמים, הצורך הצומח מלמטה מביא לשינויים גם בראש הפירמידה.

לימין השמרני בישראל נטייה לזהות מאוחר מדי את מוקדי הכוח בחברה. ראו זאת כקריאת השכמה. בזירה הופיע מתמודד חדש ומבטיח. אם תשכילו לאמץ אותו בזמן אל חיקכם – יש סיכוי שהוא עוד יילחם למענכם.


 

קרן בלומנטל היא מובילת תחום המחקר ויועצת מומחית לאסטרטגיית אימפקט ב-GITA ואנליסטית בכירה לניתוח ביצועי ESG ב-Greeneye. אביב רוזנמן, לשעבר יועץ פוליטי בכנסת, הוא יועץ אסטרטגי לתחום ה-ESG.


 

תמונה ראשית: Peach/BigStockPhoto.


[i] ארז תדמור, "המהפך שלא היה", מידה, 17.5.2017.

[ii] אורי אורבך, דתי נורמלי: מבחר כתבים, ראשון-לציון: ידיעות אחרונות, 2018, עמ' 122.

[iii] יואל בן-נון, "לא הצלחנו להתנחל בלבבות", נקודה, 158 (1992), עמ' 30.

[iv] עדי ארבל, "הדרך לחירות עוברת בחברה אזרחית", השילוח, 28 ( 2022), עמ' 58–84.

[v] עקיבא ביגמן, "כך שולט השמאל הקיצוני במינוי השופטים", מידה, 27.1.2015.

[vi]  Brian Blum, “Want to Volunteer for a Cause? GivingWay Makes the Match”, Israel21C, 30.12.2019.

[vii] ארי ליבסקר, "להציל את המצילים", כלכליסט, 12.10.2017.

[viii] Blum, “Want to Volunteer for a Cause”.

[ix] Catholic Values Investing: 2016 Report, Morgan Stanley, 2016.

[x] A. Biller, "Socially Responsible Investing Now Part of the Landscape", Benefits & Compensation Digest, 44.12 (2007), pp. 11–13.

[xi] Blaine Townsend, "From SRI to ESG: The Origins of Socially Responsible and Sustainable Investing", The Journal of Impact and ESG Investing, 1.1 (2020), pp. 10–25.‏

[xii] Steven Godeke and Patrick Briaud, Impact Investing Handbook, Rockefeller Philanthropy Advisors .

[xiii] “Core Characteristics of Impact Investing”, The GIIN, 2019. זמין במרשתת.

[xiv]David Fine, et al., Catalyzing the Growth of the Impact Economy, NY: Mckinsey & Company, 2018.

[xv]Building an Impact Economy – Impact Report 2021, Social investment Scotland.

[xvi] "The 2030 Agenda for Sustainable Development and Addressing Climate Change", Independent Commission on Multilateralism.

[xvii] UN Website the Department of Economic and Social Affair, Sustainable Development.

[xviii] "2020 Annual Impact Investor Survey", The GIIN.

[xix] Blended Finance Vol. 1: A Primer for Development Finance and Philanthropic Funder, OECD (https://www3.weforum.org/docs/WEF_Blended_Finance_A_Primer_Development_Finance_Philanthropic_Funders.pdf).

[xx] "B Lab and the Global Impact Investing Network Update Alignment on their Standards" (https://www.bcorporation.net/en-us/news/press/gri-and-b-lab-team-impact-management-0/) .

[xxi] “Achieving the Sustainable Development Goals: The Role of Impact Investing”, The GIIN, 2016.

[xxii] "Workplace Savings: Why Impact Investing is Important to your Employees" (https://reba.global/content/impact-investing-and-millennials-what-s-the-link).

[xxiii] EY, "Sustainable Investing: The Millennial Investor", 2017.‏ זמין במרשתת.

[xxiv] Eve Chiapello and Lisa Knoll, "Social Finance and Impact Investing: Governing Welfare in the Era of Financialization", Historical Social Research/Historische Sozialforschung, 45.3 (2020), pp. 17–18.

[xxv] Margot Brandenburg, "Impact Investors Respond to COVID-19", The Ford Foundation, 24.11.2020.

[xxvi] "2020 Annual Impact Investor Survey", The GIIN.

[xxvii]Eve Chiapello and Lisa Knoll, "Social finance and impact investing. Governing welfare in the era of financialization", Historical Social Research/Historische Sozialforschung, 45:3 (2020), 17-18.

[xxviii] שם.

[xxix] Israeli Tech Ecosystem, IVC, February 2021. זמין במרשתת.

[xxx] Philippe Gillet and Julie Salaber-Ayton, “The recent development and performance of ethical investments,” in Othmar Lehner (ed.), Routledge Handbook of Social and Sustainable Finance, New York: Routledge, 2017, 530 .

[xxxi] דברים ט"ו, ז.

[xxxii] ישעיהו נ"ח, ז.

[xxxiii] משלי כ"ח, כז.

[xxxiv] ירושלמי, פאה א', א.

[xxxv] בבלי, בבא בתרא י ע"א.

[xxxvi] בבלי, שבת לא ע"א.

[xxxvii] שם סג ע"א.

[xxxviii] פירוש רש"ר הירש על התורה, דברים ט"ו, ז.

[xxxix] משנה תורה, הלכות מתנות עניים, פרק י, הלכה ז.

[xl]  William Stanley Jevons, The Theory of Political Economy, Macmillan and Company, 1879.‏

[xli]  Milton Friedman. "A Friedman doctrine: The Social Responsibility of Business Is to Increase Its Profits", The New York Times, September 1970.

[xlii] "Altruism, Ayn Rand", Stanford Encyclopedia of Philosophy, 2020..

[xliii] Amaryta Sen, On Ethics and EconomicsOUP Catalogue, 1999.

[xliv] George Russell, "Adam Smith in His Time and Ours, by Jerry Z. Muller", Commentary, 95.5 (1993), p. 60.

[xlv]  Adam Smith, The Wealth of nations, 1776, I.ii.2. התרגום לקוח מספרו של ג'רי מולר, האינטלקטואלים והשוק, מאנגלית: תומר זאב, תל-אביב: סלע מאיר, 2019, עמ' 88.

[xlvi] אצל מולר, האינטלקטואלים והשוק, עמ' 109.

[xlvii] Kendra Tully, "Adam Smith: Providing Morality in a Free Market Economy", The undergraduate Review, 10 (2014), pp. 155–162.‏

[xlviii] שם.

[xlix] Jerry Z. Muller, Adam Smith: In his Time and Ours – Designing the Decent Society, Princeton University Press, 1995.‏

[l]  Sir Ronald Cohen, "The invisible Heart of the Market", (https://www.globalcause.co.uk/make-a-difference/the-invisible-heart-of-the-market/#).

[li]  Kyle Westaway, "Something Republicans and Democrats Can Agree on: Social Entrepreneurship", Stanford Social Innovation Review, 17.4.2012.‏

[lii] Emma Dowling, "In the Wake of Austerity: Social Impact Bonds and the Financialisation of the Welfare State in Britain", New Political Economy, 22.3 (2017), pp. 294–310.‏

[liii] Robert Ogman, "'Ethical Capitalism' in the City: Embedded Economy or Marketization? The Case of Social Impact Bonds", Journal of Urban Affairs, 42.6 (2020), pp. 833–855.‏

[liv] Richard Dagger and Terence Ball, "Neoconservatism", Encyclopedia Britannica, 3.5.2016.

[lv] Nicholas Bergfeld, David Klausner and Matus Samel, "Improving Social Impact Bonds: Assessing Alternative Financial Models to Scale Pay-for-Success", Annual Review of Policy Design, 7.1 (2019), pp. 1–20.‏

[lvi] Anne Field, “Social Impact Bonds: Something Republicans and Democrats Agree on”, Forbes, 27.2.2016.

[lvii] שם.

[lviii] Mark Bevir, "Governance", Encyclopedia Britannica, 23.5.2016.

[lix] Colin Hay, "Third way", Encyclopedia Britannica, 16.11. 2018.

עוד ב'השילוח'

בוני עולם 2.0
כופר לחזקים בחסות בית הדין
תולדות הימין הכלכלי החרדי

ביקורת

כסף כחול לבן / אורי כץ
ליאת נטוביץ-קושיצקי
קרא עוד
קרא עוד

קלאסיקה עברית blank

קרא עוד

ביטחון ואסטרטגיה blank

קרא עוד

כלכלה וחברה blank

קרא עוד

חוק ומשפט blank

קרא עוד

ציונות והיסטוריה blank

החלום
וינסטון צ'רצ'יל
קרא עוד
המשורר הלא לאומי
דעאל רודריגז גארסיה
קרא עוד
הרצל עכשיו
ליאת נטוביץ-קושיצקי
קרא עוד
קרא עוד
רכישת מנוי arrow

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.