הסיפור של השבת / דוד ארונובסקי וגדעון ספיר

הסיפור של השבת

השבת הציבורית בישראל: מבט לעבר, להווה ולעתיד

דוד ארונובסקי וגדעון ספיר

ידיעות ספרים, 2022 | 437 עמ'

"אנחנו מקווים כי דווקא בארץ האבות שבה ניתנה האפשרות לעם ישראל לכונן את הבית הלאומי, תינתן ליהודים על ידי הממשלה המנדטורית האפשרות המלאה לשמור על הפרינציפים הקדושים להם, בייחוד בעיר שהיא כולה עברית, לאחר שאין כל מניעה חוקית או פגיעה באינטרסים של יתר האוכלוסייה בארץ, לרגל קביעת חוק מנוחה בשבתות".

תזכיר זה ששלחה עיריית תל-אביב לשר המושבות הבריטי בשנת 1933, כדי שיאושר לה לחוקק חוק המחייב שביתת עסקים ותחבורה בשבת, מדבר בעד עצמו על המים הרבים שחלפו מאז בירקון ובסמבטיון. השבת כערך לאומי, התגייסות עיריית תל-אביב כמובילת המגמה לשמירת השבת, הרטוריקה של ארץ האבות והפרינציפים הקדושים – כל אלה נראים, במרחק תשעים שנה, לקוחים מעולם אחר. ההנמקות, אוצר המילים, המגמות, תפקידי השחקנים.

הסיפור הזה הוא רק שבריר-של-פן מפני "הסיפור של השבת" כפי שמספרים אותו צמד חברים – הרב דוד ארונובסקי, ספרן וחוקר ספרות תורנית, ופרופ' גדעון ספיר, חוקר משפט ששמו מועלה כמועמד לבית המשפט העליון. הסיפור הזה רב פנים. חלק מהספר בוחן מהי השבת, מהם טעמיה שהועלו לאורך הדורות, ומה הייתה והינה דמותה הלכה-למעשה לאור טעמים אלה.

חלק אחר, שהציטוט דלעיל הוא אחד מרבים הכלולים בו, מספר את סיפור מעמדה של השבת בעם ישראל ובמדינת ישראל. סיפור זה נבחן על פי שלושה סיפורי-משנה עיקריים, שסביב כל אחד מהם התנהלו סבבים רבים של חיכוכים ומאבקים: עניין השביתה מעבודה וממסחר, עניין סגירת רחובות לתנועה, וסיפורה של השבת בתל-אביב, שהפכה מחלוצת שמירת השבת, כעיר העברית הראשונה, לאוונגרד פריצתה של השבת על תקן העיר ללא הפסקה ולאחרונה גם, כאילו תמיד היה כך, "העיר הליברלית".

ולבסוף, פרקיו האחרונים של הספר בוחנים את סיפורה של השבת בישראל מנקודת ראות פנים-דתית יותר. הם בוחנים את דרכם של פוסקים שונים מתוך חתירה שיטתית למיפוי של שאלות כמו האם  הדתיים יכולים, על פי אמונתם ופסקיהם, להתפשר בשמירת השבת, והאם אפשר לקיים מתוך שמירת שבת הלכתית מדינה מודרנית, שלה צורכי ביטחון, שיטור ותשתיות סביב השעון.

זהו ספר שיטתי, מעמיק, עתיר מובאות ודוגמאות אך בנוי, ככל האפשר, כסיפור או לפחות כסקירה. אפשר לשער שידו של החוקר התורני מבּין השניים הייתה העסוקה יותר בכתיבת החלקים על טעמי השבת ואופייה, שבתחילת הספר, ועל ההתמודדות ההלכתית עם סוגיות השבת הציבורית בזמננו, בסוף הספר – ואילו ידו של חברו המשפטן בלטה בליבון הסוגיות המשפטיות, שהן ליבת פרקי-האמצע ההיסטוריים.

אצל שניהם גם יחד, הסיפור של השבת עשוי להיקרא גם כמקרה-פרטי (עתיר מקרים ופרטים בפני עצמו) של שאלת מחקר עקרונית על הממשק בין ענייני ציבור לעניינים שבאמונה, ולא פחות מכך גם השאלה על הקשר בין תפיסות עולם לבין פסיקה: משפטית, בפרקי האמצע, או הלכתית, בפרקי הסוף. השיח המשפטי שונה מאוד מזה ההלכתי, ומושגיו אחרים, ועדיין אפשר למצוא בשניהם מתח דומה בין יצירתיות לבין פורמליזם, למשל; או לגלות עד כמה אפשר, בתוך אותה מערכת עצמה, להגיע, בהתאם למוטיבציה, למסקנות מנוגדות.

ועדיין, הסיפור הוא בעיקר סיפורה של השבת; וכל המבקש להשתתף בדיון הציבורי המתחדש תדיר בענייני השבת בישראל ולתרום לו תרומה תבונית, ראוי שילמד קודם את מפת השטח, המרחב והזמן המוצעת בספר הזה.